<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ז'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
היה חשוד, וזה החשוד הוא מהנשבעין ונוטלין, והיה לו לישבע שבועת המשנה כעין של תורה, או שנתחייב שבועה דרבנן שהיא היסת, לא אמרינן הואיל והתובע חשוד ישבע שכנגדו שבועת המשנה, דהוי תקנתא לתקנתא ולא עבדינן, פרק קמא דמציעא [ה' ע"א] ובפרק הנשבעין [מ"א ע"א].
ופוגם שטרו שיש לו לישבע מן הדין, והוא חשוד, ישבע נתבע ונפטר. ובזמן הזה שכותבין נאמנות בשטר, האומר לחבירו שטרך פרוע, אין עליו שבועה כלל, אע"ג דפרק הנשבעין [אמרינן] דישבע, לא דמי.
<h2>דף מה.</h2>
והאומר בטל כל עדויות קודם שאשבע, אין כופין אותו לנתבע וישבע. כן [כתב] בעל העיטור. ומהנשבעים ונוטלים, חנוני על וכו' ויתומים מיתומים וכו', והוא כתוב לעיל, ומי שבא בידו שטר בלי נאמנות, ועד אחד מעיד שהוא פרוע. והנפרע מנכסים משועבדים, והנפרע שלא בפניו, ושנים אוחזים בטלית, כולן בכלל הנשבעים ונוטלים. וכן המוציא הוצאות על נכסי אשתו.
<h2>דף מו:</h2>
מי שתבע מנה מחבירו וכפר ונשבע, ובאו עדים שנשבע לשקר, משלם והוחזק כפרן, אפילו היתה שבועת היסת, ואיתיה פרק הגוזל קמא ורי"ף שם ופרק כל הנשבעין. וכל שכן אם קפץ ונשבע ובאו עדים שנשבע לשקר שמשלם, איתיה פרק הגוזל עצים מאן דקפץ לישבע אינה שבועה. ומה שאמרו מודה רב בקופצת, לאו דמהני אותה שבועה, רק כי בשבועה אחרת תגבה, אע"פ שלא היה מגבה כתובה לאלמנה. ואיתיה בגיטין [ל"ה ע"א], ר"ח פרק הגוזל.
ומהנשבעים ונוטלים שכנגדו חשוד על השבועה. וחשוד איקרי כל שעבר אשבועה, אפילו שבועת ביטוי כגון אוכל ולא אכל, אע"ג דאיכא למימר בקושטא קא משתבע השתא, אם לבסוף יתקפהו יצרו לא יהא (עובר) [חשוד] על שבועה, אפילו הכי נקרא חשוד. ואפילו רצה התובע להשביעו, אין מניחין אותו לישבע, ר"ם. ורש"י [כתב] דלא הוי חשוד. וכן הפסול לעדות, כגון פסלנות של תורה, אפילו מדבריהם, הוי חשוד ואין משביעין אותו, (רבינו תם ז"ל). אין אדם נעשה חשוד עד בוא העדים שעבר. אבל מפי עצמו שהודה שעשה עבירה שנפסל בה, אפילו היו חוששין לו קודם ואינו ראוי לעשותו עד לכתחלה, משביעין אותו, דאין חשוד על פי עצמו, ר"ם פ"ב דטוען ורמב"ן בתשובה. ופסולים לעדות כתבתים בדרך ראשון.
והעובר על החרם הוי כפסול וחשוד לשבועה, דחרם בו שבועה וכו' כדאיתא פרק שבועת העדות. וכן השיב הרשב"א. ולעולם [הוא] בפסלותו עד שיעידו עליו שלקה בב"ד וישוב בתשובה.
<h2>דף מז.</h2>
היו שניהם חשודים, תובע ונתבע, הוי מחוייב בשבועה ואינו יכול להשבע ומשלם, כרבי אבא פרק כל הנשבעין. ופסק רי"ף כן והרשב"א. בא ליפרע מיתומים, והוא חשוד בשבועה, הפסיד, דהבא וכו' לא יפרע אלא בשבועה.
